<h1>רבינו יהונתן מלוניל — שבועות</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[שבועות ל"ה ע"א] גמ' אמר שמואל אפילו עידיו בצדו פשיטא, דאי לאו עידיו ביניהם למאי אצטריך תנא דמתני' למתני פטורין, ומשני לא צריכי דמחוי עליהו, כלומר שהופך פניו כנגד העדים, מהו דתימא ודאי להנך דקיימי גביה קאמר והרי ייחוד עדיו, קמ"ל דלא. תניא נמי הכי, כשמואל דאע"ג דקאי גביה פטורין, ראה סיעה של בני אדם ועידיו ביניהם, ועל כרחך בדקאי גביהו קאמ' מדקתני סופא יכול אפילו כל העומדים אצלו ייחד הילכך תני חייבין, ואי לא פריש הכי בהדיא תנא רישא פטור.
[שבועות ל"ה ע"א] עמד בבית הכנסת וכו', ולא אמר כל העומדים כאן, כלומר בצד מזרח או בצד מערב שהיו יושבים שם עידיו, אלא שכלל כל בית הכנסת פטורין, דכתיב ושמעה קול אלה והוא עד, משמע שיהיה מתכוין לצד עדיו מדכתיב והוא עד משמע שנתכוון לו, אבל אם אמר כל העומדים כאן, כלומר לרוח זה ובאותו רוח היו העדים שם אע"פ שלא הזכירם בשם חייבין, שכיון שהסב פניו לצד אותו רוח שעומדים שם עידיו ולא רצה להשביע שאר כל הקהל שיושבין שם לשלשת הרוחות כאלו ייחד עדיו לגמרי חשבינן ליה.
